אפשר לתאר את "להגנתה של הרקטה", סרט קצר של במאי הקולנוע הצרפתי מרטין ג'ינסטייה, במשפט אחד: עלייתו ונפילתו של תהליך השלום במזרח התיכון דרך צילומי חדשות, לצלילי הסימפוניה השביעית של בטהובן.
זהו אמנם תיאור מדויק, אולם הוא אינו מבטא את מלוא עוצמתו החזותית והרגשית של הסרט, שהושלם בשנת 2015.
ג'ינסטייה סיפר לאתר "אינתיפאדה אלקטרונית" כי ההיבט הכי שנוי במחלוקת של הסרט הוא שמו. "בפסטיבלים, שמו שם הסרט בהחלט פגע ברגשותיהם של אנשים", אמר גינסטייה. "אבל זאת היתה המטרה".
"רגע ההשראה לסרט היה הפצצת עזה בשנת 2014, מכיוון שניסיתי באותה עת למצוא משהו חיובי בהתרחשות", הוסיף ג'ינסטייה. "היה קשה מאוד למצוא משהו חיובי".
"השאיפה של הסרט היתה לעורר מחשבה אצל ליברליים במדינות המערב – בתקופה שבה היתה הרבה אהדה לפלסטינים אבל מעט מאוד אהדה להתנגדות חמושה", המשך ג'ינסטייה. "זה היה סוג של קו אדום. רציתי לעורר אנשים, לא כדי שיתמכו בהתנגדות חמושה – אין זה תפקידינו להחליט כיצד הפלסטינים יתנגדו לקולוניזציה – אלא כדי לגרום לאנשים למסגר מחדש את הדיון המערבי לגבי שימוש באלימות".
"רציתי ליצור סרט שמשחזר את הפוליטיקה הפלסטינית של 20 השנים האחרונות ומציג את ההיגיון ההיסטורי שמאחורי ההתנגדות הפלסטינית", אמר ג'ינסטייה.
The post להגנתה של הרקטה appeared first on הכל שקרים.