החדשות הטובות של 2014

האם אגדת "הברווזון המכוער", סיפור הילדים של הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן, הופכת למציאות? תושבי מחוז גלוסטרשייר בבריטניה מאמינים שכן.

אגדת הברווזון המכוער, שפורסמה בשנת 1843, מביאה את סיפורו של ברווזון, שבשונה מאחיו הברווזונים, נולד מכוער ומגושם, ועל כן נרדף והפך למושא ללעג, עד שבסוף התגלה כי למעשה אינו ברווז אלא ברבור יפיפה.

כעת, יותר מ-150 שנים כתיבת האגדה של אנדרסן, נגלל סיפור דומה בשמורת הטבע סלימברידג' באנגליה. עובדי השמורה נדהמו לאחרונה לגלות נקבת ברבור מצוי שמגדלת גוזל אווז. האווזון הקטן נצמד כל הזמן לאמו הברבור, והיא מצדה מגרשת כל ציפור שמנסה להתקרב אליו. בן זוגה הברבור זכר אף הוא מסייע בהגנה על האווזון.

במבט ראשון נראה האווזון דומה לגוזל ברבור, אולם בחינה מדוקדקת יותר חושפת את תחילתה של פלומה בצבעי צהוב-חום שמסגירה כי למעשה מדובר באווז. "ישנן שתי אפשרויות: או שנקבת הברבור השתלטה על קן של אמא אווזה והחלה לדגור על הביצה, או שאווזה הטילה ביצה בקן ברבורים", אמר מנהל שמורת הטבע, ג'יימס ליס.

"ראיתי את נקבת הברבור דוגרת במהלך השבועות האחרונים, אך זה היה הגוזל היחיד שבקע. מה שבטוח, זה שהם עברו תהליך החתמה והאווזון נקשר אל נקבת הברבור כאילו היא אמו, והיא נקשרה אליו", הוסיף ליס.

העיר הצרפתית גרנובל תהיה העיר האירופית הראשונה שלא יהיה בה פרסום חוצות. ראש העיר, אריק פיול, איש המפלגה הירוקה, הודיע כי העיר, הנמצאת באלפים הצרפתיים, לא תחדש את החוזה עם חברת פרסום החוצות "JCDecaux", ואת הפרסומות יחליפו בעצים ובשטחים ציבוריים. 326 שלטי הפרסומות הקיימים ובכלל זה 64 שלטי חוצות רחבים, יוסרו בין ינואר לאפריל 2015. "עיריית גרנובל בחרה לשחרר את המרחב הציבורי מפרסום כדי לפתח אזורים לביטוי ציבורי", אמר פיול.

פיול נבחר לתפקיד ראש העיר באפריל 2014, והאיסור על שלטי חוצות היה אחד מהבטחות הקמפיין שלו. בשנה שעברה דורגה העיר, המונה 160,000 תושבים, חמישית בדירוג של המגזין "פורבס" את הערים החדשניות ביותר בעולם.

רחוב בעיר גרנובל – לפני ואחרי

"כ-50 עצים צעירים יישתלו עוד לפני האביב", היכן שהמודעות עומדות, הוסיפו ממשרד ראש העיר. בעיר מתכוונים גם להשתמש בחלל שיתפנה כדי להציע לארגונים קהילתיים ולקבוצות תרבותיות וחברתיות מקומיות לפרסם בחינם. "אנחנו רוצים לעודד שלטי חוצות שמפרסמים את העסקים הקטנים בשכונות. כיום, רק מותגים לאומיים ועולמיים יכולים להרשות לעצמם את הפרסום הזה", אמרה לוסיל לורו, סגנית ראש העיר האחראית על שטחי הפרסום בעיר, בראיון לעיתון "ליברסיון".

ז'אק סגולה, פרסומאי צרפתי בכיר, תקף את הסרת שלטי החוצות במאמר שפרסם בו הגדיר את המהלך כפשע, "יש להיזהר מסירוס של הדמיון – זוהי ההתחלה של כל דיקטטורה".

אוהדי כדורגל גזענים ברחבי העולם נוהגים לא פעם לזרוק בננות לעבר שחקנים שלדעתם אינם שייכים לגזע הנכון, ובמשחק בין קבוצות ברצלונה וויאריאל שנערך בספרד ב-27 באפריל 2014 אירע מקרה דומה.

כרבע שעה לפני סיום המשחק, בעת שויאריאל הובילה 1:2 על ברצלונה, השליך אוהד של ויאריאל בננה לעבר המגן הברזילאי של ברצלונה, דני אלבס, בזמן שזה התכונן להגביה כדור קרן. תגובתו של אלבס היתה מקסימה: הוא הרים את הבננה מהדשא, קילף אותה ואכל אותה, ואז התפנה להמשיך בביצוע הרמת הקרן.

לאחר המשחק אמר אלבס כי הומור הוא הדרך הטובה ביותר להיאבק בגזענות בספורט. "אני סובל מכך בספרד מזה זמן מה", אמר אלבס. "צריך להתייחס לזה עם קורטוב של הומור. לא נצליח לשנות זאת בקלות. אבל אם לא מייחסים לכך חשיבות, הם לא משיגים את מטרתם".

דרך אגב, בסופו של דבר, ניצחה ברצלונה במשחק בתוצאה 2:3.

צמד תמרורי מעבר חצייה בכפר קטן בנורבגיה "שופצו" בהשראת מערכון "המשרד להליכות מטופשות" של מונטי פייתון, כדי לעודד את התושבים לחצות את מעבר החצייה בהליכות מטופשות.

חברי קבוצת האמנים קריאטיביטקט הוסיפו לתמרורים בכפר אוריה שבדרום נורבגיה, ציור של דמותו של ג'ון קליז מדגים הליכה מטופשת. "זה רק בשביל הכיף. אין שום רעיון עמוק מאחורי זה", אמר חבר קבוצת האמנים. "אנשים חיים את שגרת היום יום וכשהם יראו את השלט הזה, זה אולי יעלה חיוך על פניהם. זה הכל".

תושבי הכפר אכן קיבלו את התמרורים המצחיקים בהתלהבות גדולה, ומקפידים לחצות את מעבר החצייה בשלל הליכות מצחיקות. עם זאת, מינהל הכבישים הציבורי של נורבגיה אינו משועשע מהיוזמה הפיראטית, והזהיר כי התמרורים המשופצים עלולים לגרום לבלבול נהגים. "הם לא ממש שמחים מהעניין", אמר חבר קבוצת קריאטיביטקט על תגובת מינהל הכבישים הציבורי. "כנראה שאין להם חוש הומור".

ראש מועצת הכפר אף היא שותפה להתלהבות התושבים מהתמרורים המשעשעים. "ברור שאדם צריך לציית לרשויות, אבל יש מקום להתיר סוג כזה של שעשוע", אמרה.

סרטון נוסף עם מבחר הליכות מצחיקות של תושבים (וגם כמה שוטרים) ניתן לראות כאן.

והנה מערכון "המשרד להליכות מטופשות" של מונטי פייתון.

תנועת זכויות בעלי החיים 269 הודיעה על הקמת חוות המקלט הראשונה במזרח התיכון לבעלי חיים שניצלו מתעשיית המזון וממעבדות ניסויים. תרומות לחווה יתקבלו בברכה. עוד פרטים כאן.

"כיום אנו מודיעים בשמחה על הקמתה של חוות השחרור הראשונה של תנועת 269Life וחוות המקלט הראשונה בישראל. החלום הפך למציאות, וכעת נוכל לתת קול אמיתי לבעלי החיים, כשכל המבקרים בחווה ייווכחו שלחיי ההתעללות והניצול הנכפים עליהם בתעשיות השונות יש אלטרנטיבה פשוטה", נאמר בהודעה על הקמת החווה. 

בתנועה מעריכים כי כבר בשנה הקרובה ישוקמו בחווה 500 תרנגולות, 20 עזים, 50 ארנבות, 200 עכברים וחולדות, 10 ברווזים, 10 כבשים, שתי פרות, חמישה אווזים ו-40 תרנגולי הודו.

תנועת Free 269 הוקמה באוקטובר 2012, אבל הרעיון שהוביל להקמתה נולד חמישה חודשים קודם לכן, עם הולדתו של עגל 269 באחת מרפתות מרכז הארץ. התנועה שואבת את שמה ממספרו של העגל שחולץ בקיץ 2013 מהרפת בה נכלא זמן קצר בטרם היה אמור להישלח לשחיטה.

ב-22 החודשים שחלפו מאז הקמת Free 269 ביצעה התנועה שורה של פעולות, בהן צריבה מרצון של בשר פעילים בברזל מלובן עם המספר 269, שחרור תרנגולות מלולים, התפרצות לבמה בטקס תחרות מלכת היופי, מנגל בשר חתולים בפארק הירקון ביום העצמאות והנחת ראשים כרותים של פרות, כבשים ועזים שחוטות במזרקות, בליווי הכיתוב "קירות בתי המטבחיים הפכו שקופים".

כאשר אנשי רשות ההגירה של שבדיה ניסו לגרש מבקש מקלט כורדי בטיסה חזרה לאיראן, נכונה להם הפתעה: שאר נוסעי הטיסה החליטו למנוע מהמטוס להמריא.

חאדר חלאמר, איראני ממוצא כורדי שנמלט מאיראן בשנת 2012 בשל חשש לחייו עקב רדיפה פוליטית, התאחד עם אשתו ושני ילדיו הקטנים בשבדיה, שם הוכר מעמדו כפליט. עם זאת, בניגוד לאשתו וילדיו שזכו למעמד תושבות במדינה הסקנדינבית, בקשתו של חלאמר נדחתה מכיוון שהגיש אותה בזמן שכבר היה בשבדיה, בעוד שחוקי ההגירה במדינה מחייבים להגיש את הבקשה מחוץ לגבולות המדינה.

"יש חוק באיראן שקובע שכל מי שהשתתף במאבק מזוין נגד המשטר האיראני דינו מוות", אמר חלאמר כאשר נשאל מה עלול לקרות לו אם יישלח חזרה לאיראן. "אני נלחמתי כלוחם גרילה נגד המשטר האיראני במשך חמש שנים בצפון עיראק, והייתי חבר במפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP)".  

בעקבות דחיית בקשת המקלט של חלאמר, החליטו רשויות ההגירה כי חלאמר יגורש משבדיה חזר לאיראן. תאריך הגירוש נקבע ל-10 באפריל, ובאותו יום אמור היה חלאמר להעלות לטיסה מעיירה אסטרסונד, עם תחנת ביניים בשטוקהולם, וטהרן כיעד סופי. ביום הגירוש המיועד, הגיע חלאמר לשדה התעופה שהוא מלווה בידידים ובני משפחה שחילקו לנוסעי הטיסה כרוזים עם סיפורו של חלאמר ובקשה לסייע לו.

חלאמר ואחד מילדיו

לאחר שעלה למטוס, אחד מתומכיו של חלאמר קם על רגליו וקרא לשאר הנוסעים למנוע מהמטוס להמריא על ידי כך שיסרבו להיחגר בחגורות בטיחות. הנוסעים נענו לקריאתו, ועקב כך החליט קברניט המטוס שלא להמריא.

לאחר התקרית נלקח חלאמר למתקן מעצר למהגרים, ורשויות ההגירה הודיעו כי בכוונתם לדבוק בתוכנית לגרש אותו משבדיה. בתגובה, פתח חלאמר בשביתת רעב, ותומכיו השיקו מסע ציבורי למען שחרורו ממעצר ואיחודו מחדש עם משפחתו. הקמפיין נשא פרי והביא לעצירת הליכי הגירוש.

מה משמעות החיים?

לחיות, ולחיות במסתורין ולמצוא תכלית ולחיות את העכשיו. קסם. עכשיו.

מה הזיכרון הכי הרפתקני שלך?

זה! אני זוכר את זה! אני זוכר את זה. זה הרפתקה. זה הזיכרון!!

איזה עצות יש לך לדור הצעיר?

לחיות את הרגע. לא להזדקן. לא לשפוט אנשים, כי אי אפשר להיות חופשיים אם שופטים אנשים. לאהוב עכשיו. ליצור! לעורר השראה!!

איך אתה מגדיר להיות חופשי?

לעשות את מה שאוהבים. זה הרגע. אהבה. ועכשיו שוב.

איזה עוד עצות יש לך?

תמיד לעשות את שבלבך. אי אפשר לברוח מהלב כי החיים הם פרדוקס. הם ראי של בלבול. אז תאהבו עכשיו!

את מי אתה אוהב?

אני אוהב את כולכם!

"אני בהריון, והעובר שלי אובחן כנושא תסמונת דאון. אני מפחדת: איזה מין חיים יהיו לילד שלי?", כתבה אישה באי-מייל ששלחה לארגון האיטלקי למען אנשים בעלי תסמונת דאון. בתגובה למכתב, ולציון יום המודעות העולמי לתסמונת דאון החל ב-21 במרץ, יצר הארגון סרטון בשם "אמא לעתיד יקרה". הסרטון, בהשתתפות 15 ילדים ומבוגרים עם תסמונת דאון, נועד להרגיע את חששות האם המודאגת, ולהראות כי בנה יוכל לנהל חיים מאושרים שבהם יוכל לעשות כמעט כל דבר שיחפץ.

"אמא לעתיד יקרה, אל תפחדי. בנך יוכל לעשות דברים רבים. הוא יוכל לחבק אותך. הוא יוכל לרוץ לקראתך. הוא יוכל לדבר ולומר לך שהוא אוהב אותך… לפעמים גם יהיה קשה, מאוד קשה. כמעט בלתי אפשרי. אבל האם זה לא כך עבור כל האמהות?".

הרנם קור היא צעירה בריטית בת 23 שסובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות, הפרעה אנדוקרינית שאחד מתסמיניה הוא שיעור יתר הנובע מעודף בהורמוני מין זכריים.

מאז גיל 11 מתמודדת קור עם צמיחה מהירה מאוד של שיער שגדל על החזה שלה, ידיה ופניה, והיא הקדישה את שנות הנעורים שלה לניסיונות נואשים למרוט את השיער עם שעווה ולהסתיר את חלקי גופה השעירים תחת בגדים ארוכים. בבית הספר ספגה קור הקנטות, וברחוב עוברי אורח לטשו בה עיניים.

באותן שנים מרטה את שיער פניה וגופה פעמיים בשבוע באמצעות שעווה ואף השתמשה בסכין גילוח. אולם המריטה והגילוח רק החמירו את מצבה, לאחר ששיער גופה האיץ את צמיחתו ואף הפך לעבה יותר. בשלב מסוים הסתגרה קור בביתה וסירבה לצאת, ובאחד מרגעי השפל אף שקלה לשים קץ לחייה.

בגיל 16 היא אימצה את האמונה הסיקית, שאחד ממצוותיה היא לשמור על הגוף במצבו הטבעי, ובכלל זה צמיחת שיער. מתוך אמונה זו הצליחה קור לגייס את הכוחות להדוף את המקניטים ולגלות מחדש את יופייה.

"זאת מי שאני. זה היופי הפנימי שלי, והיופי החיצוני שלי. זו השלמות שלי. אני שונה ולמדתי לקבל זאת לחלוטין", אמרה קור. "לעולם לא אחזור להתגלח, כי כך ברא אותי אלוהים. אני גם מרגישה נשית וסקסית יותר, ואני חושבת שגם רואים את זה עלי. הדבר החשוב לי ביותר כרגע הוא שאני אוהבת אותי כפי שאני, עם הזקן. אני מקווה שהסיפור האישי שלי יהווה השראה לנשים הנמצאות במצב דומה", הוסיפה.

ממשלת ספרד אישרה הצעת חוק שתאפשר הענקת אזרחות ליהודים שהם נצר ליהודים שגורשו מחצי האי האיברי לפני מאות שנים, כאשר השלטון הנוצרי אילץ אותם לבחור בין התנצרות לבין הגליה.

ועדת השרים לענייני חקיקה של ממשלת ספרד אישרה את הצעת החוק הממשלתית שתובא בשבועות הקרובים לאישור הפרלמנט הספרדי – השלב האחרון בדרך לאישורו וכניסתו לתוקף.

הנוסח הסופי של הצעת החוק, כפי שאושר על ידי ועדת השרים, קובע כי צאצאי הגירוש לא יידרשו לוותר על אזרחותם כדי לקבל אזרחות ספרדית. כמו כן נקבע כי האפשרות להגיש בקשה לאזרחות תהיה תקפה במשך שנתיים לאחר מועד אישורו של החוק על ידי הפרלמנט הספרדי, אך הממשלה תוכל במידת הצורך להאריך את תקופת ההרשמה משנתיים לשלוש שנים.

לפי איגוד הקהילות היהודיות של ספרד, אלפי יהודים ספרדים ברחבי העולם יוכלו ליהנות מאפשרות האזרוח החדשה, במיוחד כאלה החיים באמריקה הלטינית ובטורקיה, אליה נדדו רבים מכ-150 אלף מגורשי ספרד בעקבות צו הגירוש שהוציאו המלך פרננדו הראשון והמלכה איזבלה השנייה בשנת 1492. צו הגירוש בוטל באופן רשמי על ידי ספרד רק בשנת 1968.

עגל מספר 269, שחולץ בקיץ 2013 מהרפת בה נכלא זמן קצר בטרם היה אמור להישלח לשחיטה, ואשר ממספרו שואבת את שמה תנועת זכויות בעלי החיים Free 269, ממשיך להתאושש מהטראומות שעבר בחייו בשבי.

"הזנב שלו נראה כמו להבה"

המטפלים של 269, אשר פירסמו צילומים שלו בביתו החדש, דיווחו שהוא אכלן רעבתני, שובב מאוד, ובכל זאת עדין באופיו.

באוגוסט 2013, פעילי זכויות בעלי חיים שחררו את עגל מספר 269 מרפת ביישוב אזור בה הוחזק. העגל, שנולד במאי 2012 ואשר ממספרו שואבת התנועה את שמה, חולץ מרפת ביישוב אזור בה הוחזק. מבצע החילוץ יצא לדרך אחרי שבועות ארוכים של איסוף של מידע מודיעיני ומעקב על המקום, הנתון תחת אבטחה. הפעילים חתכו שתי שורות מגודרות של כלובים, עד שהגיעו לעגל מספר 269, ולאחר מאבק ממושך עמו הצליחו לבסוף להעמיס אותו בעזרת חבל לקרון נגרר של רכב, שחילץ אותו מהמקום.

תנועת Free 269 הוקמה בישראל באוקטובר 2012, אבל הרעיון שהוביל להקמתה נולד חמישה חודשים קודם לכן, עם הולדתו של עגל 269. "מאז לידתו במאי 2012 אנחנו עוקבים אחריו", סיפר סשה בוז'ור, מייסד התנועה. "באחד הביקורים שלנו הוא נעלם. חיפשנו אותו הרבה זמן וחששנו שקרה לו משהו. אבל אז פנתה טל גלבוע, אחת מפעילות הארגון, לרפת עצמה וכך גילינו שהוא הועבר לרפת פיטום. משם המשכנו לעקוב אחריו. הוא היה אמור לצאת לשחיטה ביולי, כך שהוא שוחרר ממש ברגע האחרון".

"269 הוא רק סמל לעגל אינדבידואל שדרכו אנחנו מעבירים את סיפורם המזעזע והטרגי של כל חיות המשק בעולם", הסביר בוז'ור. "אז עגל 269 כבר שוחרר, אבל מטרת התנועה היא לשחרר את כל בעלי החיים באשר הם מהסבל שגורם להם המין האנושי".

תנועת Free 269 ביצעה מאז הקמתה שורה של פעולות, בהן צריבה מרצון של בשר פעילים בברזל מלובן עם המספר 269, פריצה אל לול במרכז הארץ במהלכה שוחררו למעלה ממאה תרנגולות,  והנחת ראשים כרותים של פרות, כבשים ועזים שחוטות במזרקות ברחבי תל אביב, תוך צביעת מי המזרקות באדום. על המזרקות רוססה הכתובת "קירות בתי המטבחיים הפכו שקופים".

הכירו את ג'דאב פאיינג, הודי ממחוז ג'ורהאט שבמשך עשרות שנים נטע במו ידיו יער המשתרע על פני שטח של 5,500 דונם – שטח גדול כמעט פי ארבעה משטח יער חדרה, וכפליים מגודלו של פארק הירקון בתל אביב.

היער נטוע באי מג'ולי שבנהר ברהאמהפוטרה, האי הגדול בעולם שנמצא בנהר, ומלבד תרומתו לבלימת סחף האדמה הפך היער לביתם של מגוון בעלי חיים, בהם קרנפים, פילים, טיגריסים ואיילים. "כשהעצים גדלו היה לי קשה יותר להגן עליהם", סיפר פאיינג. "האיום הגדול ביותר עליהם היה מצד בני אדם. הם רצו להשמיד את היער עבור רווח כלכלי, ובעלי החיים שוב היו הופכים לחשופים".

"גם בני אדם הם בעלי חיים, וההבדל היחיד הוא שבני אדם לובשים בגדים. אין עוד מפלצות בטבע מלבד האדם, שצורך הכל עד שלא נשאר כלום. אף אחד לא מוגן מפני האדם, אפילו לא טיגריסים או פילים", אמר פאיינג והוסיף כי החלום שלו הוא לשוב לכסות ביערות את האי מג'ולי כולו ואת ג'ורהאט.

"איש היער", סרט תיעודי קצר על ג'דאב פאיינג בבימוי ויליאם ד. מקמאסטר.