הסופרת, היסטוריונית ופעילת זכויות האזרח האמריקאית מאיה אנג'לו, שהלכה לעולמה ב-28 במאי 2014, מקריאה אי-מייל שכתבה פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי בתחילת 2003 בעת שעזבה את ארה"ב בדרכה לרצועת עזה. קורי נהרגה כעבור חודשיים, והוא בת 23 בלבד, לאחר שנדרסה על ידי דחפור צה"לי בזמן שניסתה להגן בגופה על בית של רוקח פלסטיני מרפיח, שנועד להריסה לצורך הרחבת ציר פילדלפי. הסרטון צולם בשנת 2006 לציון שלוש שנים למותה של קורי.

"כולנו נולדים, ויום אחד כולנו נמות, קרוב לוודאי לבד במידה זו או אחרת. ומה אם היותנו לבד אינו טרגדיה? מה אם היותנו לבד הוא שמאפשר לנו לומר את האמת ללא פחד? מה אם היותנו לבד הוא שמאפשר לנו לצאת ולחוות את העולם כדינמי, בר שינוי ואינטראקטיבי? לו הייתי חיה בבוסניה או רואנדה, מוות מיותר לא היה דבר סמלי ומרוחק עבורי. הוא לא היה מטפורה – הוא היה מציאות. אין לי שום זכות על המטפורה הזו, אבל אני נעזרת בה כדי לנחם את עצמי, כדי להעניק קצת משמעות למשהו עצום ומיותר. הבנה זו כי אחיה את חיי בעולם הזה, בו אני נהנית מזכויות-יתר. אינני יכולה לצנן מים רותחים ברוסיה. אינני יכולה להיות פיקאסו. אינני יכולה להיות ישו. אינני יכולה להציל את כדור הארץ בכוחות עצמי. אבל אני כן יכולה לשטוף כלים".

The post מאיה אנג'לו מקריאה מכתב של רייצ'ל קורי appeared first on הכל שקרים.

לאחר ארבעה לילות רצופים של מהומות בעיר ועשרות עצורים, החליטה עיריית ברצלונה בישיבת חירום שקיימה כי קאן ויאס - אחד הסקווטים המפורסמים ביותר בברצלונה – לא ייהרס. בהודעה שפורסמה ב-30 במאי 2014 הצהירה העירייה על עצירת התוכנית להרוס את הסקווט ועל כוונתה לנסות ליישב את המחלוקת במשא ומתן.  

ארבעה ימים קודם לכן פונה קאן ויאס בכוח על ידי המשטרה והמבנה נהרס חלקית. הבניין בשכונת סנטס אמנם נמצא בבעלות רשות התחבורה של העיר, אולם בשנת 1997 פלשו אליו צעירים במחאה על היעדר מבני ציבור בשכונה בה מתגוררים בעיקר פועלים. מאז שימש הבניין, שנבנה בשלהי המאה ה-19, כמרכז קהילתי בו התקיימו מופעים, קורסי הכשרה, ויכוחים פומביים והקרנות סרטים. קאן ויאס הפך למקור לגאווה עבור תושבי השכונה ולסמל של פעילות שטח חברתית. 

כשהגיעו השוטרים אל קאן ויאס ב-24 במאי במטרה להרוס את המבנה, ניסו תחילה דיירי הסקווט למנוע מהשוטרים להביא למקום מנוף ודחפור כדי לפנות ולהרוס את המבנה. אחר כך קשרו את עצמם זה לזה בתוך המבנה בניסיון למנוע את הריסתו.

המשטרה מפנה פעילים שכבלו את עצמם יחדיו כדי למנוע את הריסת הסקווט

לבסוף, אחרי שניסיונותיהם כשלו, החלו המפגינים לצעוד בשכונת סנטס ובמקומות נוספים בברצלונה. תושבי השכונה הצטרפו אף הם למחאה והביעו תמיכה על ידי כך שיצאו לחלונות והכו בסירים ובמחבתות.

אולם כעבור זמן המפגינים פוזרו באלימות על ידי שוטרים, וכדרכם של מקרים מסוג זה, הפכה המחאה עד מהרה למהומות. "זו התקפה נגד מודל אלטרנטיבי לשכונה ולעיר", אמר אחד מנציגי הסקווט. "ההפגנות הללו אינן רק נגד הפינוי. הפינוי הוא רק עוד מכה אחרי המשבר. לאנשים נמאס לספוג מכות ובסוף הם מתפוצצים".

שוטר עוצר מפגין שנמלט אל תוך בר

הדחפור ששימש להריסת קאן ויאס בוער

התפרצות הזעם האלימה בעקבות פינוי קאן ויאס משקפת את הייאוש והזעם שחשים צעירים ספרדים שנאלצים לשלם את המחיר על המדיניות הכלכלית הכושלת של הממשלה. תחילה סבלו הצעירים עקב בועת הנדל"ן שניפחו הבנקים במדינה, ואשר גרמה להתייקרות מחירי הדיור. כעת, לאחר התפוצצות הבועה וחילוץ הבנקים בכספי משלמי המסים, נאלצים צעירים רבים להתמודד עם פינויים מבתיהם על ידי רשויות החוק והבנקים. סקווטים דוגמת קאן ויאס, ורבים כמותו שצצו על רקע המשבר הכלכלי, משמשים כסוג של מרכזי סיוע לאנשים שאיבדו את בתיהם.

פרשנים ציינו כי במקרה של קאן ויאס, נראה כי הרשויות לא העריכו נכונה את ההשלכות של מתקפה חזיתית על תנועת הסקווטרים, אשר לה יש שורשים עמוקים בברצלונה. "החוק היבש אולי נמצא לצד הרשויות, אבל ברור שקאן ויאס רכש לעצמו סמכות מוסרית מסוימת בכך שהעמיד את הבניין לרשות מטרות חברתיות שימושיות", אמר ג'וזפ רוקה קלאדרה, מומחה עירוני מהאוניברסיטה הפוליטכנית של קטלוניה.

The post הקרב על קאן ויאס appeared first on הכל שקרים.

ציור מאת המאייר הברזילאי קרלוס לטוף לציון 200 שנים להולדתו של הוגה הדעות האנרכיסטי מיכאיל באקונין.

The post לטוף חוגג 200 שנים להולדת מיכאיל באקונין appeared first on הכל שקרים.

בשנת 2009 התקיימה בתל אביב הפגנה בה השתתפו כ-30 בני אדם שתופפו וקראו קריאות במחאה על כליאת סרבנית גיוס לצבא מטעמי מצפון. המפגינים והמפגינות, בהם אשרה בר ונדב פרנקוביץ', עמדו ברחוב קינג ג'ורג' והתכוונו לצעוד בשדרות בן ציון לכיוון תיאטרון הבימה.

אולם עוד לפני שהחלה ההפגנה, הפקד המשטרתי בשטח קיבל הוראה מלמעלה למנוע מההפגנה החוקית להפוך לתהלוכה, וכוחות משטרה עמדו בשורה וחסמו את דרכם של המפגינים. לפי החוק, צעדת מחאה של פחות מ-50 משתתפים לא מצריכה שום אישור משטרתי.

המפגינים נעמדו והסבירו לשוטרים שהם לא מחויבים באישור להפגנה, אבל הקצין רועי עמיחי החל לצעוק על פרנקוביץ' שילך אחורה, שם עליו יד וביקש ממנו לזוז. מפגינים אחרים הסבירו לשוטרים שזכותם להפגין וההפגנה חוקית, אבל בסרטון המשטרתי נשמע הקצין המשטרתי משיב להם בזלזול ואומר: "אתה לא תשחק איתי, אני משחק מה זה מלוכלך".

כשפרנקוביץ' סירב, הקצין לפת אותו בידיו, קפץ עליו וגרר אותו עם עוד שוטר. הם אזקו אותו והכניסו אותו לניידת. בר פתחה לבקשתו את דלת הניידת והוא יצא ממנה, אך הוחזר כעבור כמה דקות ושניהם נעצרו. בר הואשמה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואילו פרנקוביץ' הואשם בתקיפת שוטר, שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, בריחה ממשמורת חוקית וכמובן הפרעה לשוטר במילוי תקפידו.

נדב פרנקוביץ' מובל באלימות לניידת המשטרה (צילום: מנחם ברגר)

כעבור חמש שנים, במאי 2014, בית המשפט זיכה את בר ופרנקוביץ' מכל אשמה וביקר את המשטרה על שימוש לרעה בסמכותה. השופט שמאי בקר ציין כי המשטרה "תופרת תיקים" למפגינים שמבקשים לממש את זכותם לחופש הביטוי, תוך אלימות, שקרים והעלמת עין ממילוי תפקידם – הגנה על הציבור.

פסק הדין קבע באופן ברור שכאשר פעולתם של שוטרים חורגת מסמכותם, מותר לאדם שכלפיו מתבצעת הפעולה להתנגד ואף להפעיל כוח סביר נגד השוטרים. ההפגנה היתה חוקית ולכן המעצר היה בלתי חוקי, וזכותו הבסיסית של כל אדם להתנגד למעצר שעומדים לבצע נגדו בניגוד לחוק.

לפיכך, כאשר פרנקוביץ' הוכנס לניידת, הוא לא ברח ממשמורת חוקית וזכותו הייתה להיחלץ מהניידת ובר לא ביצעה שום עבירה שפתחה לו את הדלת ועזרה לו. המשטרה פעלה שלא כדין כשניסתה לעצור את התהלוכה והדחיפה הקטנה של פרנקוביץ' כתגובה לדחיפת השוטר היא לא עבירה פלילית ולא עילה למעצר.

זו אינה הפעם הראשונה שבה בית משפט בישראל מתיר התנגדות, גם בכוח, למעצר בלתי חוקי. בשלהי שנת 2011 פסק בית משפט השלום בקריות כי אדם שאינו חשוד בעבירה אינו חייב להיענות לדרישת שוטר להציג תעודת זהות, ורשאי להתנגד בכוח למעצר בלתי חוקי.

פסיקת השופטת טל תדמור-זמיר ניתנה במסגרת זיכויו של יצחק ניסים מנהריה, שהואשם בתקיפת שוטר, הכשלת שוטר במילוי תפקידו וסירוב לעיכוב. האישום נגד ניסים הוגש לאחר שסירב להציג תעודת זהות בפני שוטרים שערכו סיור בעיר. השופטת תדמור-זמיר קבעה כי לשוטרים לא היה כל חשד שניסים ביצע עבירה כלשהי, ועל כן לא חלה עליו החובה להזדהות.

היות שלא היה חשד לעבירה במקרה של ניסים, העיכוב נעשה שלא כדין וקמה לו זכות התנגדות, פסקה השופטת תדמור-זמיר. באשר לאישום כי ניסים דחף שוטר בעת הניסיון לעצור אותו, קבעה השופטת כי היות שלא התקיימו התנאים הנדרשים על פי חוק, "עמדה לו הזכות להשתמש בכוח סביר ומידתי נגד השוטר".

The post בית המשפט: מותר לברוח ממעצר בלתי חוקי appeared first on הכל שקרים.

נשים רבות מעולם לא התבוננו באיבר המין שלהן. הנה מה שקורה כאשר הן רואות אותו בפעם הראשונה. סרטון מבית היוצר של הוידאו-בלוגר דייבי ווייבי.

The post נשים רואות לראשונה את איבר המין שלהן appeared first on הכל שקרים.

הפגנות גדולות בטורקיה לציון יום השנה למחאה נגד הריסת הפארק הציבורי טקסים גזי באיסטנבול. תזכורת למחאה של 2013 כאן. עדכונים על ההפגנות לציון יום השנה פה ופה.

Tweets about "#GeziAnniversary"

The post שנה לאביב הטורקי appeared first on הכל שקרים.

בשעה 2:08 לפנות בוקר ב-25 במאי 2014, הודיע תת-המפקד מרקוס, דובר הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי והמפקד הצבאי של התנועה המהפכנית במשך יותר מ-20 שנים, על פרישתו מתפקידו.

בהודעה שמסר המנהיג המסתורי, שהמקטרת בפיו וכובע הגרב שהקפיד לעטות על ראשו הפכו לסימן ההיכר שלו, אמר מרקוס כי הוא חדל להתקיים החל מאותו רגע. "אני מכריז בזאת כי האדם שנודע בשם תת-המפקד מרקוס חדל להתקיים", אמר הפילוסוף ומשורר רפאל סבסטיאן גייאן וינסנטה, המוכר יותר בכינוי תת-המפקד מרקוס. "קולו של הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי לא יבקע עוד מגרוני".

הצבא הזפטיסטי לשחרור לאומי הוא תנועה מהפכנית חמושה שבסיסה בצ'יאפס, אחת המדינות העניות ביותר במקסיקו, ואשר מורכבת רובה ככולה מאיכרים אינדיאנים, מבני המאיה. התנועה נוסדה לפני יותר מ-20 שנה על רקע הזנחה חברתית, ניצול כלכלי ופגיעה בזכויות אדם במקסיקו, והקימה מערכות חינוך, בריאות ומשפט עצמאיות משלה.

מאבקה של התנועה הוכתר על ידי התקשורת בתור התקוממות הגרילה הפוסט-מודרנית הראשונה, בשל המבנה ודרכי הפעולה הייחודיים של התנועה: ארגון מהפכני חמוש שאינו רוצה לקחת את השלטון ונמנע משימוש בנשק במשך כמעט כל שנות קיומו, ואשר מקבל לשורותיו חברים מכל הסוגים (גם כאלה שאינם מוכנים למאבק), ושקבלת החלטות בו היא ברמת השטח (ולא על פי מודל סמכותני-היררכי-ריכוזי).     

הודעתו מרקוס באה יום אחד בלבד לאחר הופעתו הפומבית הראשונה זה למעלה מחמש שנים, כאשר הגיע לכפר ריאלידאד, אחד הבסיסים החשובים של הזפטיסטס בצ'יאפס, כדי להשתתף באזכרה לחבר לנשק שנרצח לפני מספר שבועות. "הגענו להבנה שכבר קם דור שמסוגל להסתכל לנו בפרצוף, להקשיב לנו ולדבר אלינו ללא הכוונה או מנהיגות, מבלי להיענות לנו וללא צורך במעקב. אין עוד צורך באישיות מרקוס. השלב הבא של מאבק הזפטיסטה מוכן", אמר מרקוס. "אנחנו מאמינים, וכך אנו גם נוהגים, שאין לנו צורך במנהיגים, משיחים או מושיעים, כדי להתפתח וללחום, אלא רק מעט ענווה, כבוד עצמי ויכולת ארגון רבה".

ברוח האירונית האופיינית, הסתיימה הודעתו של מרקוס כך:

נ.ב. 1. גיים אובר?

נ.ב. 2. שח-מט?

נ.ב. 3. טוש'ה?

נ.ב. 4. לכו תבינו את זה אנשים, ותשלחו טבק.

נ.ב. 5. מממ… אז ככה נראה גיהנום… הנה פיפורו, פדרו וחוזה אלפרדו! מה אתם עושים פה? בגלל שהייתם שובניסטים? לא, לא נראה לי, היות שגם אני מעולם לא הייתי…

נ.ב. 6. יופי, עכשיו שסיימתי עם התחפושות, מותר להסתובב פה בעירום, נכון?

נ.ב. 7. ממש חשוך פה, אני זקוק לטיפה אור

The post תת-המפקד מרקוס, מנהיג הזפטיסטה, חדל להתקיים appeared first on הכל שקרים.

צעיר מבת ים נעצר בחשד שגנב שקית תפוצ'יפס מדירה. על פי החשד, הצעיר בן ה-27 נכנס לדירה שדלת הכניסה אליה לא הייתה לא נעולה. במקום שהה ילד בן 12 שהבחין בחשוד ושאל אותו מה הוא עושה בבית. החשוד השיב כי הוא רעב, לקח את שקית התפוצ'יפס ועזב.

לאחר שנעצר הודה הצעיר בחקירתו כי לקח את החטיף משום שהיה רעב, ולמחרת הוא הובא לבית משפט השלום בפתח תקווה ושם ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו בשלושה ימים. המשטרה ייחסה לחשוד עבירות של גניבה, כניסה למגורים כדי לבצע עבירה והסגת גבול פלילית. סנגורו של החשוד טען בדיון כי לקיחת חטיף אינה מצדיקה המשך מעצר.

השופטת שירלי דקל נווה, שכנראה אינה סובלת מרעב, הורתה להאריך את המעצר. בהחלטתה קבעה כי קיים חשד סביר שהחשוד מעורב במיוחס לו ושיש לאפשר למשטרה למצות את החקירה ולכן הורתה להאריך את מעצר הצעיר בשלושה ימים.

חברת עלית, יצרנית תפוצ'יפס, מיהרה להתנער ממעשיו של הצעיר, וטענה כי אין כל קשר בין הגניבה לבין הקמפיין הפרסומי "תפוצ'יפס, טבעי שלא תשלוט בעצמך".  

The post גנב תפוצ'יפס ונשלח למעצר: "הייתי רעב" appeared first on הכל שקרים.

ב-2 ביוני 1954 נידון החייל אמנון זכרוני לשבעה חודשי מאסר בגין סירובו לשרת בצה"ל מטעמים פציפיסטיים. מספר ימים קודם לכן, ב-28 במאי, פתח זכרוני בשביתת רעב בדרישה לשחררו מהצבא.

במכתב גלוי ששלח לנשיא המדינה, כתב זכרוני "אדוני, הנני מתכבד להודיעך, שהחל מיום 28 במאי הנני מסרב לאכול. אדוני, ראה את צומי כראיה להתנגדותי הגלויה להמשך קיומה של הכפייה המצפונית הנהוגה בישראל… החזקת סרבן מלחמה ביחידות צבאיות – לעתים גם בבתי כלא צבאיים – עומדת בניגוד גמור להצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות ומגילת היסוד של מדינת ישראל, הערבות להבטחת חופש המצפון".

מתחילת צומו הועבר זכרוני לבית חולים צבאי, וחבריו לסרבנות בישראל פתחו בפעולה פוליטית נמרצת. נתן חופשי מנהלל, "ראש אגודת סרבני המלחמה בישראל", ביקר אותו וחבריו לסרבנות צמו עמו למשך יום אחד. שלום זמיר, "מראשי תנועת סרבני המלחמה בארץ", הפגין מול הכנסת "לאות סולידריות עם אמנון זכרוני". זמיר נשא כרזות כתובות בעברית ובאנגלית, בהן מובעת הדרישה לשחרר את סרבן המלחמה וכן קריאה "נגד כפיה מצפונית על ידי רדיפת סרבני המלחמה". הוא נעצר בידי המשטרה.

ביום ה-14 לצום כינסו נתן חופשי, עו"ד מ. שטיין, ויוסף אבילאה, שסירב להילחם ב-1948, מסיבת עיתונאים ובה סיפרו על מחאות שהוגשו לשגרירי ישראל בחו"ל על ידי סרבני מלחמה שם, בעיקר באנגליה, מושבה של ההנהלה העולמית של איגוד סרבני המלחמה.

מכתבים נשלחו גם לאלברט איינשטיין ולראש הממשלה משה שרת, שמזכירו השיב: "ראש הממשלה משוכנע כי אין נשקפת סכנה לחיי אמנון זכרוני". שרת קיבל מכתב מ-12 חברי פרלמנט בריטיים ממפלגת הלייבור ומהפילוסוף ברטרנד ראסל, שהפצירו בו לשחרר את זכרוני. זכרוני עצמו דחה הצעה לשרת ביחידה לא-קרבית.

זכרוני נחלש והלך. ביום ה-21 לצום שלחו רבניה הראשיים של תל אביב-יפו מברק לשר הביטחון וביקשו שיפעל למענו; הפילוסופים מרטין בובר, הוגו ברגמן וארנסט סימון הפצירו בזכרוני לאכול אך הוא ענה שהפסקת הצום בלי שישוחרר מן הצבא "תהיה בגידה בעצמו".

שביתת הרעב של זכרוני, אשר גויס לצה"ל באוקטובר 1953, וסירב להישבע אמונים לצבא וללבוש מדים, נמשכה 24 ימים, והוא שבר את צומו רק לאחר שהצבא הודיע על ביטול גזר דין המאסר. בסופו של דבר שירת זכרוני כמתרגם ועורך בטאונים בהג"א. 

זכרוני אמנם לא היה סרבן המצפון הישראלי הראשון, אולם סירובו ושביתת הרעב בה פתח הפכו אותו למקרה הסירוב הראשון שזכה לתהודה ציבורית רבה בישראל.

מקור

The post סיפורו של אמנון זכרוני – מראשוני סרבני הגיוס לצה"ל appeared first on הכל שקרים.

אתר Open Culture קיבץ רשימה של 1,000 קורסים בשפה האנגלית מאוניברסיטאות מובילות דוגמת הרווארד, אוקספורד, ייל, סטנפורד ו-MIT, שאותם ניתן לשמוע או לראות בחינם באינטרנט. רוב הקורסים נמצאים באתר יו-טיוב, iTunes או באתרי אינטרנט של אוניברסיטאות, כך שניתן להאזין להם בכל עת ובכל מקום. בהערכה גסה, מציעה הרשימה כ-30,000 שעות של הרצאות אודיו ווידאו בחינם.

נכון לעכשיו, כוללת הרשימה 113 קורסים בפילוסופיה, 100 קורסים במדעי המחשב, 78 קורסים בהיסטוריה, 54 קורסים בפיסיקה. כמו כן, ניתן למצוא בה בין השאר קורסים בלימודי סביבה, אסטרונומיה, ביולוגיה, כלכלה, מתמטיקה, ספרות, פסיכולוגיה, כימיה, הנדסה, עסקים, מדעי המדינה ודת.

באתר ניתן למצוא גם קורסים חינם ללימוד 46 שפות, אוסף מצוין של 675 סרטים חינמיים, 550 ספרי אודיו להורדה בחינם ויותר מ-22 אלף חוברות קומיקס להורדה.

The post 1,000 קורסים חינמיים באינטרנט appeared first on הכל שקרים.

משחק פאזל שיוצר תמונה של ילדים רוקדים עם הוריהם לצדו של משכן הכנסת כשהוא עולה באש הפך בימים האחרונים למשחק המבוקש ביותר בקרב ילדי שכונת מאה שערים בירושלים, דיווח אתר וואלה. הפאזל מורכב מ-50 חלקים שיוצרים תמונה של קבוצת ילדים רוקדים עם הוריהם לצלילי שירים אנטי ציוניים כשהם רוקדים, שמחים וצוהלים על שריפתו של משכן הכנסת בירושלים.

על חבילת המשחק מופיעים ציטוטים של רבנים מחסידות סאטמר ופלגים אנטי ציונים נוספים. המשחק חולק חינם לאלף ילדים שהשתתפו באירוע שהתקיים בשכונה בל"ג בעומר האחרון ומי שאחראי למימון הפרויקט הם גורמים אנטי ציוניים מארה"ב.

"התגובות שקיבלנו מההורים והילדים היו טובות", סיפר ישראל מאיר הירש, אחד מראשי הפלג החרדי נטורי קרתא, "הם היו מאד מרוצים". לדברי הירש, המטרה בחלוקת הפאזל הייתה "להכניס למוחם של הילדים את השנאה נגד הציונים כבר מגיל קטן. לחנך אותם שהציונות היא לא דבר שיש לה קשר לעם ישראל. החינוך הזה צריך להיעשות כבר מגיל קטן".

יואליש קרויס, אב ל-13 ילדים ודמות ידועה בשכונה הביעו שביעות רצון מכך שילדיו קיבלו את הפאזל, "צריך לחנך אותם שאנחנו נגד המדינה ויום אחד היא תתבטל", אמר ודחה את הטענה כי מדובר בהסתת הילדים לשריפת הכנסת בפועל, "אף אחד לא יעשה את זה. כל ילד גדל ומבין שהציונות היא אסון וכל מה שיש לנו לעשות זה רק להתפלל, להתבדל מהציונים ולא לקחת מהם כסף. אין דרך אחרת להילחם בזה".

The post להיט חדש בקרב ילדי מאה שערים: פאזל של משכן הכנסת נשרף appeared first on הכל שקרים.

המאייר ובמאי הקולנוע מיש רוזנוב נפרד מאסי דיין.

"אסי דיין אחראי על שתי חוויות מכוננות שהיו לי עם הקולנוע הישראלי: בצבא, כשהייתי שנתיים בארץ, נחשפתי לקומדיות מקומיות ושקעתי ביאוש. הרגשתי שאין לי שום סיכוי להתחבר להומור המקומי וליצור כאן דברים שידברו בשפה המקומית. ואז ראיתי את "גבעת חלפון", ובפעם הראשונה מצאתי את עצמי נקרע מצחוק בעברית. והבנתי שלא הכל אבוד.

כמה שנים לאחר מכן, ראיתי את "החיים על פי אגפא", ויצאתי מהסרט הזה כועס ומוטרד. הרגשתי שהיוצר מכפיש את המציאות שסוף-סוף התחלתי לזהות כשלי. אבל לא יכולתי להוציא את הסרט מהראש, ומאז לא יכולתי להתעלם מהצדדים האפלים של המציאות הזאת מקווה שהוא הולך עכשיו בשדות שמלאים בעשב רך ומלטף". 

The post מיש רוזנוב נפרד מאסי דיין appeared first on הכל שקרים.

פטר סונדה, אחד ממייסדי אתר שיתוף הקבצים פיירט ביי, נעצר בדרום שבדיה שנתיים אחרי שנמלט מעונש מאסר שנגזר עליו ועל שלושה משותפיו בשל הפעלת האתר.

סונדה ושלושת חבריו להפעלת האתר נידונו בשנת 2009 לשנת מאסר ולקנס של כארבעה מיליון דולר, לאחר שהורשעו בעבירה של תמיכה וסיוע ביודעין להפרת זכויות יוצרים. בעקבות ערעור שהגישו קוצרו עונשי המאסר שהוטלו על סונדה ועל פרדריק ניי, גוטפריד סוורטהולם ווארג וקארל לנדסטרום, לארבעה עד עשרה חודשים, אולם הקנס שהוטל עליהם הוגדל ל-6.5 מיליון דולר. ערעורים נוספים לבית המשפט העליון של שבדיה ולבית המשפט האירופי לזכויות אדם, נדחו. כמו סונדה, גם סוורטהולם ווארג נמלט משבדיה, אך נעצר בקמבודיה ב-2012 והוסגר בחזרה לארצו.

בתגובה למעצרו של סונדה, שייאלץ כעת לרצות את שמונה חודשי המאסר שהוטלו עליו, פירסמה הזרוע השבדית של קולקטיב ההאקרים אנונימוס הודעת תמיכה בו. "לעולם לא נשקוט כל עוד תעשיות הקולנוע והמוסיקה מנסות להחזיק מידע בבעלותן. נמשיך להיאבק למען פטר סונדה ולעולם לא נשכח מה אנשים כמותו עשו למען האינטרנט".  

פיירט ביי, אחד האתרים הפופולרים ביותר באינטרנט, מצהיר בגלוי על התנגדותו לזכויות יוצרים, אולם האתר עצמו הוא חוקי לחלוטין מכיוון שאינו מאחסן חומרים המוגנים בזכויות יוצרים, אלא רק קישורים לקובצי מוסיקה וסרטים המאוחסנים על מחשבים של משתמשים אחרים. 

גם משפטם של מקימי האתר וגזרי הדין שהושתו עליהם לא מנעו את המשך פעילות האתר ששינה אמנם את כתובת הדומיין שלו פעם אחר פעם בעקבות הניסיונות של גורמי אכיפה להשביתו, אבל המשיך לעבוד אחרי שהעביר את שרתיו משוודיה כמה פעמים. לאחרונה נכתב כבדיחה בבלוג של האתר כי הם מעבירים את השרתים לצפון קוריאה. 

הסרט התיעודי "TPB:AFK" של במאי הקולנוע השבדי סימון קלוסה, מביא את סיפורם של מייסדי פיירט ביי.

The post לאחר שנתיים בהן נמלט מהמשטרה: מייסד פיירט ביי נעצר בשבדיה appeared first on הכל שקרים.

איזה הורה לא יהיה גאה בילד שלו כשזה מציג בפניו ציור מעשה ידיו? ובכן, כנראה שנמצאה דוגמה למקרה כזה.

אזרח סין שנסע יחד עם בנו בן הארבע לחופשה בדרום קוריאה, נתקע במדינה לאחר שבנו חובב הציור החליט לקשט באיורים את הדרכון של אביו. דרכון, כך גילה הפעוט, יכול לשמש כחוברת צביעה. הילד היצירתי הוסיף באמצעות טוש זקן ושפם לצילום הדרכון של אביו, וקישט את הדרכון בשלל ציורים מתוקים נוספים.

לאחר שגילה את תוצאות הפרץ האמנותי של בנו, מיהר האב הסיני לברר האם יוכל לעזוב את דרום קוריאה ולחזור למולדתו עם דרכונו המעוטר. למרבה אכזבתו, הסבירו לו פקידים דרום קוריאנים כי לא יורשה לעזוב את המדינה מכיוון שלא ניתן לזהות אותו בוודאות על פי צילום הדרכון, וכי יצטרך להוציא דרכון חדש בעודו במדינה – תהליך ממושך ועתיר ניירת.  

האב המיואש העלה צילום של הדרכון המעוטר לאתר ווייבו הסיני, המקבילה של טוויטר האמריקאי, בצירוף הודעה המבקשת עזרה כיצד לשוב למולדתו במהרה. תגובת בנו לא נמסרה.

The post פעוט הפך את דרכון אביו לחוברת צביעה – האב נתקע בחו"ל appeared first on הכל שקרים.

בשנת 2009 החל מבצע חירום במסגרתו הועלו לארץ ייחורים מעץ הערמון שאותו הזכירה ביומנה אנה פרנק והעניק תקווה לנערה היהודייה בעת שהסתתרה מהנאצים בהולנד בימי השואה. הרעיון מאחורי המבצע היה לסמל את הקשר בין שואה לתקומה על ידי חילוץ שרידי חיים מהעץ הגוסס שפטריות שהשתלטו עליו כילו אותו, ונטיעתם בישראל.

במסגרת מבצע מורכב שנמשך שלוש שנים, שאותו הוביל נתי ייני – מורה להיסטוריה בתיכון "אוהל שם" ברמת גן – הוצלו ייחורים מהעץ בן 150 השנים (שנגדע מאז), ונשלחו לישראל. משהגיעו לארץ, נאלצו שני הייחורים מהעץ של אנה פרנק להישאר בתחנת הסגר של משרד החקלאות במשך שנתיים כדי למנוע כניסה של מחלות ומזיקים מחו"ל לישראל.

עם יציאתם מהסגר בשנת 2012 כבר הפכו הייחורים לשני עצים קטנים, והגיע העת לבחור להם בית של קבע במדינת ישראל. כובד משקל ההחלטה היה ברור לכל המעורבים במבצע, וברוח הציונות הוחלט לנטוע את העצים בשני מקומות שמסמלים את הקשר בין השואה היהודית לבין הלאומיות הישראלית (או קרעי החאקי שנותרו ממנה). כך יצא שעץ אחד ניטע במוזיאון השואה יד ושם, והשני נשתל במצפור לזכרו של מפקד סיירת הצנחנים בגליל העליון.

כבר עם נטיעת העצים באדמת ישראל הביעו מומחים במשרד החקלאות חשש כבד לגורלם מכיוון שזן עץ הערמון שלהם, המכונה "ערמון הסוסים", זקוק לצורך מחייתו לרמת מליחות נמוכה בקרקע, לכמויות גדולות של מים ובעיקר לקור רב (בקיצור, כל מה שאין בישראל).

כעת, שנתיים בלבד אחרי שעלה באופן רשמי מהולנד לישראל, מת עץ הערמון של אנה פרנק שנשתל לזכרו של מפקד סיירת הצנחנים. עדיין לא ברור מה גרם למותו של העץ, אולם לא מן הנמנע כי העץ שהזכירה אנה פרנק ביומנה נפל קורבן לחורף השחון והחם באופן קיצוני שפקד את הגליל העליון. הסבר אפשרי אחר הוא שאנה פרנק לא עשתה צבא (והעץ מת מבושה). או שאולי הניסיון המלאכותי לקשור בין שואה לתקומה נידון מראש לכשלון – גם כשמדובר בלאומיות הישראלית וגם בעצים. 

בינתיים נותר עץ הערמון האחד של אנה פרנק יתום בירושלים, אך נראה שלא לאורך זמן. כבר בימים אלה מחפשים יוזמי המבצע עץ ערמון גדול ועמיד יותר לתנאי מזג האוויר בישראל, ועליו הם מתכננים לנסות להרכיב ייחורים מאחיו התאום בירושלים.

לסיום, כך כתבה אנה פרנק ביומנה על העץ האהוב שראתה דרך חלונה מדירת המסתור של משפחתה באמסטרדם במאי 1944.

"כמעט בכל בוקר אני הולכת לעליית הגג כדי להוציא את האוויר המחניק מריאותיי. מהנקודה האהובה עליי ברצפה אני מתבוננת בשמים הכחולים ובעץ הערמונים החשוף, שעל ענפיו נוצצות טיפות גשם, שנראים כצבועים כסף, ובשחפים ובציפורים האחרות שמתעופפות ברוח. כל עוד זה קיים, חשבתי, ואני אוכל לחיות כדי לראות את זה, את השמש הזורחת, את השמים הנקיים מעננים, כל עוד זה נשאר, איני יכולה להיות עצובה".

The post העץ של אנה פרנק הוכיח: אין קשר בין שואה לתקומה appeared first on הכל שקרים.

קריאתו של מנחה תוכנית הלילה האמריקאית "השבוע שעבר הערב", ג'ון אוליבר, להציף בפניות את אתר נציבות התקשורת של ארה"ב (FCC) נשאה פרי – והאתר קרס מרוב פניות של גולשים.

בתוכנית ששודרה בתחילת השבוע בערוץ HBO, הפציר אוליבר בצופים שלו לנצל את פרק הזמן של 120 הימים, שהקציבה הנציבות לפניות של הציבור בעניין ההחלטה המתוכננת לזנוח את העיקרון הבסיסי שהפך את האינטרנט למה שהיא כיום: נייטרליות הרשת.

"ערב טוב מפלצות!" פנה המנחה לטוקבקיסטים, אחרי הסבר מאלף של 13 דקות נגד ההחלטה הצפויה של הנציבות. "אנחנו צריכים שתצאו, ולראשונה בחייכם תפנו את הזעם שלכם לכיוון חיוני".

מיד אחרי התוכנית אישרה נציבות התקשורת כי מערכת התגובות של האתר קרסה בשל כמות הגולשים העצומה שניסתה להיכנס אליה, לאחר שהסרטון של פנייתו של אוליבר עלה לאינטרנט.

The post המאבק על אינטרנט פתוח: גולשים הפילו את אתר נציבות התקשורת בארה"ב appeared first on הכל שקרים.

ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר דוד בן גוריון נודע בעיסוקו הכפייתי בעידוד אזרחים יהודים להחליף את שמם משמות לועזיים לשמות עבריים, לפני קום המדינה וגם שנים ארוכות אחרי הקמתה. מלבד אין ספור איגרות ששלח לחיילי צה"ל בהן הפציר בחיילים להחליף את שמותיהם הלועזיים לשמות בעלי צליל עברי, אף אסר בן גוריון לשלוח קצינים לחו"ל בתפקידים ייצוגיים אם אין להם שם עברי. עבור המתלבטים, הוא ערך רשימת שמות עבריים ארוכה ממנה יוכלו לבחור שם חדש.

בתגובה לניסיונותיו של ראש הממשלה הראשון של ישראל למגר את השמות הלועזיים, כתב לו אזרח בשם יוסף כהן צדק והציע לו להחליף את שמה של רעייתו מפולה ל"פֹּעַל-יָה".

The post אזרח בתגובה לתביעת בן גוריון להחליף לשמות עבריים: שפולה תחליף שמה ל"פֹּעַל-יָה" appeared first on הכל שקרים.

להקת האבנים המתגלגלות אמנם דחתה את בקשות תומכי הפלסטינים לבטל את הופעתה בארץ ולהצטרף לחרם על ישראל, אך חבריה הפתיעו בהודעה דרמטית שוודאי לא תמצא חן בעיני ישראלים רבים.

בעקבות ההופעה בישראל, הודיעה להקת הרוק המיתולוגית על שינוי סמל הלשון והשפתיים המפורסם של הלהקה, ומעתה יופיע על הלשון בסמל צילום של חומת ההפרדה. מסתבר שבכל זאת נשאר משהו מהרוח הרדיקלית שגרמה ללהקה לסרב להופיע בדרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד.

The post הודעה דרמטית של האבנים המתגלגלות לאחר ההופעה בארץ: סמל הלשון והשפתיים יוחלף appeared first on הכל שקרים.

הפעם בפינת הפֶּסֶל המשעשע של השבוע: "סבאלה" מתוך מדברן 2014, האירוע הישראלי הרשמי הראשון שנערך על ידי נציגי פסטיבל "האיש הבוער" (ברנינג מן).

The post הפסל המשעשע של השבוע: סבאלה appeared first on הכל שקרים.

ברוב המסורות המקראיות מוצג אהרון הכהן כ"שחקן משנה" בהצגה הגדולה של אלוהים ומשה. דמותו המקראית חסרת מאפיינים מובהקים, ומזמינה את לומדי התורה להציע לה את מרכיבי האישיות הייחודיים החסרים כל כך בסיפור.

אחת ההצעות המפתיעות להשלמת החסר באישיותו של אהרון, נמצאת בדבריו של הלל הזקן: "הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות, א, יב).

וכיצד היה אהרון רודף שלום? כך מסופר באבות דרבי נתן, נוסח א, פרק יב.

"שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם, ואמר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו. אומר: אוי לי, היאך אשא את עיניי ואראה את חברי. בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב לו אצל האחר, ואומר לו: 'בני, ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי, היאך אשא את עיניי ואראה את חברי. בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה" 

במעשה שלפנינו רדיפת השלום של אהרון מתמקדת בקטנות, בטיפול פרטני: אדם ועוד אדם ועוד אדם. האם בתיאור זה מבקש הדרשן להקטין את דמותו של אהרון ממנהיג גדול וחלופי למשה, לתפקידו של מטפל פרטני? האם הקטנה זו מקורה בנקודת המבט של החכמים הפרושים (וממשיכיהם), שרצו לצמצם את חלקם של הכוהנים בהנהגה "הגדולה", ולהציגם כאנשים טובים אך לא-רלוונטיים למנהיגות? ייתכן.

יחד עם זאת, יש לשקול את האפשרות שהדרשן מבקש לאפיין את עולמה של השכנת השלום כעולם הצומח מלמטה, ולטעון שאי אפשר לעשות שלום "גדול". סכסוכים מקורם בקנאות ובתחושות פגיעה פרטיות, ומשום כך גם השכנת השלום חייבת להיעשות באופן פרטני. אי אפשר להתעלם גם מהנחת היסוד הבעייתית של אגדה זו, ולפיה כדי להשיג שלום יש לשקר, שכן אהרון בוחר בשקר כאסטרטגיה להשגת השלום. השלום הוא מטרה שמקדשת את האמצעים.

(מתוך מאמר של רוחמה וייס שפורסם באתר ynet)

The post הדרך לשלום רצופה שקרים? appeared first on הכל שקרים.